הבזים האדומים
רקע כללי על הבזים האדומים (ליקטה יפעת ליבן)
הבז האדום
מין המצוי בסכנת הכחדה עולמית. זהו בז קטן ועדין גוף המקנן בישראל במספר מושבות קינון. אורך גופו 29-32 ס"מ ומוטת כנפו 58-72 ס"מ. קיימים הבדלי מופע בין הזוויגים (דימורפיזם מיני). לזכר ראש אפור-כחלחל וגב חום-אדמדם, סוככות יד בצבע אפור-כחלחל, אברות יד שחורות וזנב בצבע אפור-כחלחל. הנקבה ניכרת בצבע חום עם ניקוד שחור ועל זנבה פסים שחורים. הצעירים הפורחים מן הקן דומים במראם לנקבה בוגרת. ניתן להבחין בין הזוויגים לפי צבע נוצות הזנב. לזכר זנב בצבע אפרפר או קינמון ולנקבה צבע חום ומפוספס יותר. זכרים צעירים בני שנה דומים לזכרים הבוגרים למעט צבע סוככות הכנף שהוא חום-מפוספס ולא אפור, הנקבות הצעירות זהות במראן לבוגרות.

הבז האדום הנו דורס חברתי המקנן במושבות הממוקמות לעיתים קרובות בתוך יישובי אדם. הוא ניזון בעיקר מחרקים ומפרוקי רגליים אחרים אותם הוא צד בשטחים פתוחים (אזורי ספר-מדבר, אזורים ערבתיים, אדמות מרעה, אדמות מעובדות ופארקים וגינות בלב ערים גדולות). עקב היותו דורס חברתי הוא נצפה בקבוצות באזורי הציד והלינה. לצורך לינה מתקבצים מאות פרטים על מנת ללון יחד על עצים קבועים.

הבזים האדומים הם עופות נודדים החורפים באפריקה. הם מגיעים לאזורי הקינון מאזורי החריפה שלהם בחודשים פברואר ומרץ. באפריל מוטלות הביצים וביוני פורחים הגוזלים. הבזים נוטשים את מושבותיהם לעיתים כבר ביוני ולרוב לא אחרי סוף אוגוסט-ראשית ספטמבר לצורך נדידתם דרומה למעונות החורף באפריקה.

הבז האדום הוא עוף מונוגמי המקנן בדרך כלל במושבות. הקינים מצויים בגומחות וחללים בקירות או בגגות רעפים של בתים ישנים, טירות וכנסיות. לעיתים הם גם מקננים במצוקים ומחצבות.

גודל התטולה נע בין שתיים לשמונה ביצים, אך בדרך כלל בין שלוש לחמש. תקופת הדגירה נמשכת כחודש ימים ושני הזוויגים נוטלים חלק בדגירה. הגוזלים בוקעים בסביבות חודש מאי ונשארים בקן למעלה מחודש. בזמן השהייה בקן דואגים ההורים לאספקת מזון המורכב בעיקר מחרקים. אחרי כ-45 יום פורחים הגוזלים מן הקן.

תפוצת הבז האדום בעולם

הבז האדום מקנן באזורים פלארקטים, דרומית לקו רוחב 55ºN, מפורטוגל, ספרד ומרוקו במערב ועד לרוסיה, אפגניסטן, מונגוליה וצפון-מזרח סין במזרח. ישראל היא הנקודה הדרומית ביותר בה מקנן הבז האדום.

רב האוכלוסייה הפלארקטית נודדת לאפריקה, דרומית לסהרה. מעטים מן הבוגרים עוברים את החורף בדרום ספרד, דרום טורקיה וצפון מערב אפריקה. לפני שנות ה-50 של המאה העשרים, הבז האדום היה חורף מצוי גם בישראל. אולם, בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת נצפו רק פרטים בודדים חורפים בעיקר בנגב.

גודל האוכלוסייה וסטטוס המין בעולם

אין מחקרים מעמיקים על גודלה של אוכלוסיית הבז האדום בעולם בעבר, אך ישנם סימנים המצביעים על כך שתנודות בגודל האוכלוסייה התרחשו בתקופה שבין 1850 ל-1955. לאחרונה, ניכרת ירידה דרסטית בגודל האוכלוסייה בעולם תוך העלמות של מושבות שלמות מאזורי הקינון. בארבעים השנים האחרונות נראית ירידה בגודל האוכלוסייה ברב המדינות בהם מקננים בזים אדומים. להלן מספר דוגמאות:

צרפת – מ-100 זוגות בשנות ה-50 המאוחרות של המאה ה-20 ל-26-28 זוגות.

ספרד – ממאב אלף זוגות בשנות החמישים המוחרות של המאה ה - 02 עד חמישים אלף בשנות השמונים של המאה ה - 02 והמשך ירידה עד לסדר גודל שבין 0024 ל 0052 זוגות בתחילת שנות התשעים של המאה ה - 02. עקב התערבותם של גורמי שמירת טבע, נצפתה עלייה באוכלוסייה בספרד והיא מוערכת היום בכ-0008 זוגות (נכון לשנת 0002)..

יוגוסלביה – מ-1,000 זוגות בשנות ה-50 המאוחרות של המאה ה-20 ל-55-110 זוגות כיום.

אוסטריה – מ-280 זוגות בשנות ה-50 המאוחרות ועד להכחדה מוחלטת. פרט אחרון נצפה ב-1984.



כתוצאה מכך, קטנה התפוצה העולמית של מין זה. האוכלוסייה של מערב אירופה קטנה ב-%59 מ 0591 והאוכלוסייה החורפת בדרום אפריקה קטנה ב-%05 מ- 1791. מסיבה זו, מופיע הבז האדום ברשימת בעלי החיים המצויים בסכנת הכחדה עולמית של ה-IUCN (International Union for Conservation of Nature and Natural )

האוכלוסייה העולמית של הבז האדום קטנה ביותר מ-20% ב-10 השנים האחרונות, עובדה המעמידה עוף זה בקטגוריה של Vulnerable על פי ה- IUCN (כלומר, אינו Endangered או Critical אך נמצא ברמת סיכון גבוהה להכחדה בטבע בעתיד הקרוב.

תפוצת הבז האדום בישראל

הבז האדום מקייץ ומקנן בישראל. בתחילת המאה ה-20 צוין המין כדוגר מצוי ביותר בארץ. הערכות מאוחרות יותר, המתייחסות למצב בשנות ה-50 של המאה ה-20, מדברות על

כ- 2,000 – 3,000 זוגות או אפילו על 10,000 זוגות על פי פרסום מאוחר יותר. מרבית הפרטים קיננו במספר ריכוזים בעיקר באזורי ראש הנקרה, צפת, חיפה, זכרון יעקב, יפו, רחובות, ארבל, נחל עמוד, אזור רמלה-לוד ולאורך מישור החוף.

מספר הזוגות המקננים בארץ הצטמצם מאוד בארבעים השנים האחרונות. בשנות ה-80, גודל האוכלוסייה הוערך ב- 1,500 פרטים בוגרים הכוללים בתוכם 400-500 זוגות המקננים במספר מושבות של עשרות פרטים, כאשר המושבות הגדולות ביותר (כ-100 זוגות) היו בירושלים, בנחל מכמש ובמזרח גוש דן. מושבות קטנות יותר היו בגולן ובגליל בעיקר בצפת, ראש פינה, נחל עמוד וארבל, בדרום הכרמל וברמות מנשה. בשנת 2000 נערך על ידי מרכז הצפרות הישראלי, סקר קינון מקיף באזורי הקינון השונים בארץ, במטרה לאמוד את גודל האוכלוסייה המקננת היום בארץ (טבלה 1).

טבלה 1: מספר זוגות בז אדום שנמצאו במהלך סקר ארצי שנערך בשנת 2000 ע"י מרכז הצפרות הישראלי.

אזור

מספר זוגות מקננים

צפון בקעת הירדן

43

דרום בקעת הירדן

20

צפון מדבר יהודה

26

דרום מדבר יהודה וערד

80

גוש דן מזרח

128

גוש גזר

13

ירושלים

62

אלונה וסביבתה

109

צפון הארץ

60

שומרון

7

סה'כ

546

על פי תוצאות הסקר, נמצאו 546 זוגות מקננים ב-31 מושבות. ההערכה היא כי אוכלוסיית הבז האדום בישראל מונה היום בסביבות 550-600 זוגות.

סיבות אפשריות לירידה בגודל האוכלוסייה

באירופה ובעיקר בספרד בה מקננים 60%-70% מהאוכלוסייה האירופאית, נעשו מחקרים רבים במטרה לעמוד על הסיבות לירידה בגודל האוכלוסייה.

אחת ההשערות הינה הרעלה בכימיקלים כתוצאה משימוש בחומרי הדברה בחקלאות ובמתכות כבדות בתעשייה. אך מחקרים אחרים הראו כי רמת הזיהום של שיירים כימיים בביצי הבז האדום היא נמוכה ואילו אחוז בקיעת הביצים גבוה (80%). יתכן כי ההשפעה הישירה של רעלים על בקיעת הביצים אינה גדולה אך לא ניתן להתעלם מקיום השפעה של שימוש בחומרי ההדברה על הקטנת צפיפות הטרף, ומכאן על גידול הגוזלים ושרידותם.

יתכן כי גורם נוסף משפיע על ירידה בגודל האוכלוסייה והוא מחסור באתרי קינון, הנגרם בעיקר על ידי הרס מקומות הקינון בסביבת מגורי אדם בזמן שיפוץ גגות ישנים או הריסתם. פעולה זו משפיעה ישירות על הקטנת המושבה ואף גורמת לנטישתה. מחקרים אחרים סתרו זאת בעבודתם בכ- 600 מושבות בזים ב-Andalucia וב-Aragon שבספרד. יתר על כן, הם מצאו כי קאקים (Corvus monedula) ויונים (Columba livia) המתחרים עם הבזים על אתרי קינון, לא גרמו למחסור באתרי קינון.

בתצפית שנערכה על ידי רמי מזרחי באזור ירושלים בשנת 2000 נצפו קאקים ויונים מתחרים עם הבזים על אתרי הקינון והקאקים גם מטרידים אותם. יתכן כי תחרות בין המינים משפיעה במידה מסוימת , אך אינה מהווה גורם עיקרי לירידה בגודל האוכלוסייה בירושלים.

גורם משמעותי המשפיע על ירידה באוכלוסיית הבזים, הינו ירידה בזמינות המזון כתוצאה ממעבר לחקלאות אינטנסיבית והתפשטות אורבנית אל עבר תחומי המחייה של הבז האדום. מחסור בשטחים פתוחים המשמשים את הבז האדום כאזורי ציד, נחשב היום לגורם העיקרי בירידה בגודל האוכלוסייה.

 
 

יעוץ סביבתי | טנא - טבע, נוף, אקולוגיה