הבזים האדומים
הביולוגיה והאקולוגיה של הבזים האדומים

סיכום

הבז האדום (Falco naumanni) הוא עוף בסכנת הכחדה עולמית ההולך ונעלם מנופי הארץ. מטרת עבודה זו היא ללמוד ולהבין את האקולוגיה של הבז האדום ולזהות את הגורמים המשפיעים על הירידה בגודל האוכלוסייה על מנת שניתן יהיה לשקמה ולייצבה ואולי אף להביא לשגשוגה.

בישראל מקננים הבזים במושבות קינון הצמודות למגורי אדם (בעיר ובכפר) ובמושבות המצויות בנופים פתוחים בעיקר במצוקים. במסגרת עבודה זו נערכו בדיקות ותצפיות באתרי קינון בירושלים (מושבות עיר), באתרי קינון באזור אלונה (מושבות כפר) ובמצוק על יד כפר אדומים (מושבת נופים פתוחים).

במשך השנים התבססה הנחה כי אחד הגורמים העלולים להשפיע על ירידה בגודל האוכלוסייה המקננת במגורי אדם הינו מחסור באתרי קינון, הנגרם כתוצאה מהריסת מקומות הקינון עקב שיפוץ גגות ישנים או הריסתם. בירושלים לא ניראה כי שיפוץ גגות ישנים וסתימת פתחים פוטנציאלים לקינון גורמים למחסור באתרי קינון כיוון שהבזים לא קיננו בתיבות קינון אשר הונחו למענם באתרי הקינון בעיר. לעומת זאת, באלונה נתלו תיבות קינון ומספר הזוגות המקננים בהם הולך ועולה כל שנה. יתכן כי שיפוץ בתי סוכנות ישנים בהם נהגו לקנן הבזים באזור זה, גרם למחסור באתרי קינון, ולכן השימוש המוגבר בתיבות הקינון. במקומות בם פחתו אתרי הקינון המתאימים לבזים ניתן לסייע לאוכלוסייתם להתרבות על ידי הצעת מקומות קינון חליפיים, כמו תיבות קינון.

הצלחת הקינון מבוטאת במספר הגוזלים הממוצע לקן המגיעים לשלב פריחה. פרמטר זה נבדק בשלוש מושבות הקינון בירושלים, באלונה ובמצוק ונבחנו ההבדלים ביניהן. נמצא כי הצלחת הקינון של הבז האדום בירושלים נמוכה מזו שבאלונה ובמצוק. בשני האחרונים הצלחת הקינון הייתה למעלה משני גוזלים לקן (במצוק היא אף הגיעה לשלושה גוזלים לקן) ואילו בירושלים הממוצע הוא מתחת לשני גוזלים לקן. קיים הבדל מובהק בין הצלחת הקינון בירושלים לזו שבמצוק. הסיבות לכך, אינן קשורות בגודל התטולה הדומה בשלושת האזורים (כארבע ביצים בתטולה), וגם לא באחוזי הבקיעה (בסביבות 80% בשלשת האזורים) או בפוריות הביצים. נראה לנו כי הצלחת הקינון הנמוכה אינה קשורה לשלב הטלת הביצים או לבקיעתן אלא לשלב גידול הגוזלים בקן.

נמצא כי קיים הבדל מובהק בתדירות הבאת מזון לגוזלים בין אלונה לבין ירושלים. באופן טיבעי כמות המזון המובא לקן הולכת ועולה עם גיל הגוזלים. בירושלים עלייה זו היא מתונה בעוד שבאלונה העלייה משמעותית יותר, כלומר הגוזלים באזור אלונה ניזונים יותר טוב מהגוזלים בירושלים. נבדקה תכיפות הבאת פריטי מזון לשעה לקן ונמצא שבירושלים מובא פריט מזון אחד בשעה לקן בשבוע הראשון לחיי הגוזלים ו-1.7 פריטי מזון בשעה לקן בשבוע השלישי. לעומת זאת באלונה מובאים 1.8 פריטי מזון בשבוע הראשון ו-4.8 פריטי מזון בשעה לקן בשבוע השלישי.

אין ספק כי אחד הגורמים להצלחת קינון נמוכה בירושלים נובע מהזנת גוזלים לקויה. ניראה לנו כי הסיבה להזנת גוזלים לקויה בירושלים היא המרחק של אתרי הציד מאתרי הקינון. מושבות הבזים בירושלים ניזונות בשני אתרי ציד עיקריים. א. שטחי ספר המדבר הנמצאים במרחק של כ-13 ק"מ מאתרי הקינון מהווים מקור המזון בתחילת עונת הקינון. ב. מדשאות בתוך העיר, קרובות יותר לאתרי הקינון (מרחק מקסימלי של 2.25 ק"מ) ומהוות מקור מזון בתקופת גידול הגוזלים.

בחודשים מרץ-אפריל לפני בקיעת הגוזלים צדים הבזים באזור ספר המדבר. אולם, לאחר בקיעת הגוזלים ובמשך תקופת גידולם, רוב עיסוקם של הבוגרים הוא אספקת מזון לגוזלים ולשם כך הם חייבים לנוע מאזורי הציד לאתרי הקינון וחזרה. לכן בתקופה זו, לפחות חלק מן הפרטים עובר לצוד במדשאות העיר הנמצאות בקרבת אתרי הקינון. שטח מדשאות אלו קטן ואינו מספק את צרכי האוכלוסייה, מה גם ששימוש בקוטלי חרקים במדשאות גורם להקטנת אוכלוסיית החרקים המהווים מזון עיקרי לבזים. בעיה זו אינה קיימת באלונה, שם סמוך לאתרי הקינון ישנם שטחים פתוחים רבים המשמשים אתרי ציד לבזים.

גורם המשפיע באופן שלילי על אוכלוסיית הבזים בירושלים הוא שימוש בחומרי הדברה לצורך קטילת חרקים במדשאות. מזונם העיקרי של הבזים הצדים במדשאות בעיר הוא ערצבים(Gryllotalpa gryllotalpa). בחלק מן הגנים בירושלים ידוע על שימוש בקוטל החרקים דיאזינון נגד הערצבים (חומר המעכב את האנזים אצטילכולין אסטראז והינו רעיל ביותר לעופות). אמנם לא נימצא מיתאם חיובי בין השימוש בחומרי ההדברה לבין עובי קליפות הביצים ועמידותן לשבר, אך נמצאו שאריות רעלים בבוגרים ובגוזלים ויתכן כי הם משפיעים על שרידותם(Gancz et al. 2000). קוטלי חרקים יכולים להשפיע על אוכלוסיית הבזים בירושלים הן על ידי הרעלת העופות והן על ידי דילול הטרף.

תדירות נמוכה בהבאת מזון לקינים בירושלים גורמת לכך שקצב גידול הגוזלים בירושלים הוא נמוך ושונה באופן מובהק מקצב הגידול של גוזלים באלונה ובשבי. מסקנתנו היא שהצלחת הקינון הנמוכה בירושלים נגרמת כתוצאה מתמותת גוזלים עקב מחסור במזון.

שני הגורמים העיקריים המשפיעים על מחסור במזון ותמותת גוזלים ובעטיים על ירידה בגודל אוכלוסיית הבזים המקננת בירושלים הם מרחק אתרי הציד מאתרי הקינון והשימוש בחומרי הדברה.

עם זאת, יש לציין כי עיקר העבודה נעשתה בשנת 1999 שהייתה שנה מעוטת משקעים. לכן, יש לראות את התוצאות שהתקבלו בעבודה זו כמייצגות שנות בצורת וללמוד כיצד מיעוט המשקעים, אפילו בשנה אחת יכול להשפיע בצורה כה קשה על אוכלוסיית הבזים. תנודות אלו בגודל אוכלוסייה של עוף המצוי בסכנת הכחדה הן בעלות השפעה רבה על סיכויי שרידותו.

בנוסף אופיינה תזונת הבז האדום באזורים שונים בישראל על ידי ניתוח צנפות של בזים. נמצא שבירושלים עיקר המזון מורכב מפרוקי רגליים (בעיקר מסדרת החיפושיות והחגבאים) ומעט זוחלים. באלונה עיקר המזון מורכב מפרוקי רגליים אך אחוז החוליתניים בתפריט גבוה יותר (בעיקר מכרסמים).

על בסיס תוצאות עבודה זו נעשים עתה מחקרים נוספים שמטרתם להתעמק בהבנת האקולוגיה של הבז האדום בישראל והגורמים המגבילים את התפתחותו. הבנת גורמים אלו תסייע לבלימת מגמת הירידה בגודל האוכלוסייה של עוף זה מנופי הארץ.

 
 

יעוץ סביבתי | טנא - טבע, נוף, אקולוגיה